"קרן שתמכה בתוכנית שלנו במשך שנים מסיימת את תמיכתה. לצערי אנו נאלצים לסגור את התוכנית אחרי חמישה מחזורים, וזאת על אף האפקטיבית הגבוהה שהוצגה בהערכה חיצונית שביצענו" אמרה לי בצער מנהלת עמותה שליוויתי בתהליך פיתוח מיזמים חברתיים-עסקיים. למעשה זוהי כרוניקה מוכרת ועצובה של המגזר השלישי המסתמך על תרומות. הארגון מזהה בעיה חברתית או צורך, מפתח מודל התערבות שמתורגם לפרויקט, מגייס מענק מקרן זו או אחרת, ומפעיל את התוכנית הכי טוב שהוא יכול, כי הון אנושי לא חסר בעמותות. אך גם כשנעשית עבודה מצוינת שמביאה ערך למוטבים, בסוף הפרויקט נסגר. ולא כי הבעיה נפתרה או שהצורך כבר לא קיים, אלא שהתקציב שהקרן הקצתה לפרויקט במשך חמש השנים האחרונות, הסתיים. וזהו זה. הקרן מעוניינת להקצות משאבים לתחום או פרויקטים אחרים. כאב לב. כל כך הרבה השקעה וידע מקצועי יורדים לטמיון, שלא לדבר על האימפקט החברתי שנקטע באיבו. לא רק השקעה בתכנית אלא גם במנגנונים עסקיים בואו נדמיין תסריט אחר. אם בדוגמה שלעיל, הקרן הייתה מייעדת חלק מהמשאבים שהשקיעה בפיתוח והפעלת התוכנית, לפיתוח מנגנונים עסקיים, ובכך הייתה מחזקת את הקיימות הפיננסית של התוכנית. האם זה לא היה עושה חסד גדול יותר לסוגיה החברתית שהקרן והארגון מקדמים? במחקר על מנבאי שרידות (Sustainability) של תוכניות חברתיות מצאו חוקרים מאוניברסיטת תל אביב פרופ' ריקי סויה ופרופ' שמעון שפירו, שבהקשר הפיננסי גיוון במקורות ההכנסה והתנהלות הקרן המממנת המרכזית מהווים את אחד המנבאים המרכזיים בשרידות התוכניות. במחקר שסרק 197 תוכניות חברתיות מצאו החוקרים כי ככל שהמחויבות והמעורבות של הקרן המרכזית למען חיזוק היציבות והקיימות הפיננסית של התוכנית גבוהה יותר, כך גבוהים יותר סיכויי השרידות של התוכניות. קרנות יכולות לתמוך בסיכוי השרידות של התוכנית בכל מיני צורות, כגון: יצירת חיבורים לתוכניות ולקרנות אחרות, השקעה בבניית היכולות של מובילי התוכנית או התניה של תרומה בגיוס תורמים נוספים. בהתאם לכך דרך נוספת של קרנות לתמוך באיתנות פיננסית של ארגונים חברתיים היא באמצעות יעוד חלק מהמשאבים של המענק לתהליכים של פיתוח עסקי, לקידום פעילות של שורת רווח כפולה – עסקית וחברתית. עידוד ארגונים לנקוט בגישה יזמית לזיהוי הזדמנויות פיננסיות תאפשר לתרגם נכסים ארגוניים למוצרים בעלי ערך עבור בעלי עניין מגוונים. הניסיון שלי מלמד שכדי להצליח לייצר מקורות הכנסה מפעילות עסקית, מנהלי ארגונים צריכים להיות מחויבים ומגויסים לנושא. רצוי לייעד לכך משאבים ארגוניים (פיננסיים, אנושיים וגם קשב ניהולי) ולהגדיר רפרנט או אחראי לתחום של פיתוח עסקי בארגון. כמו כן, אם רוצים לפתח אסטרטגיה ארגונית זו חשוב שבארגון יהיו אנשים שיודעים, רוצים ומכוונים לכך. ואם הארגון ימשיך להשקיע רק במקורות פילנתרופיים, ולא יקצה משאבים לפיתוח מקורות מימון עצמאיים, סיכוי קטן מאוד שיצמחו פרויקטים מניבי הכנסה יש מאין. בדרך כלל פיתוח מיזמים מניבי הכנסה לוקח זמן, עד שרואים תוצאות פיננסיות. ודווקא בשלב ה-SID, הכסף הראשון לטובת העסקת פונקציה מקצועית לקידום הנושא יכול להגיע מקרנות פילנתרופיות, מה שיכול להיות קריטי ביצירה של מנגנונים עסקיים, וביסוס תשתיות ארגוניות תומכות וזאת מתוך חשיבה ארוכת טווח. המחקר והשטח מלמדים כי קיימים מודלים ארגוניים שונים לקידום שורת רווח כפולה – עסקית וחברתית. ניתן לקרוא על כך בפוסט איך נראית יזמות חברתית - עסקית בעמותות? . כמו כן ברור שלא בכל ארגון ניתן לייצר פעילות מניבת הכנסה. יחד עם זאת, לרוב, בארגונים ובקרנות החסם המרכזי הוא בתפיסה של חשיבה פילנתרופית במקום חשיבה יזמית ממוקדת שוק, תוך כדי זיהוי הזדמנויות, צרכים לא ממומשים ויצירת ערך עבור מוטבים, ארגונים או מוסדות ממשלתיים. דוגמא טובה לחשיבה יזמית ממוקדת זיהוי הזדמנויות היא של "חברותא" – ארגון שמקדם את זכויותיהם ורווחתם של להט"בים דתיים. נתנאל שלר, מנכ"ל הארגון שליוויתי בעבר כיועצת ארגונית כתב לי לאחרונה מכתב בו בין היתר תיאר, באיזה אופן התפיסה והפרקטיקה של שורת רווח כפולה סייעו לו לחזק את האיתנות הפיננסית של הארגון ולהגדיל את השפעתו: "...לעמותה נכנסתי כשהמחזור השנתי עומד על 200,000 ש"ח בלבד ובשבוע הבא אסגור את שנת 2022 עם מחזור שנתי של 1,540,000 ש"ח כאשר ההכנסה מפעילות היא פי שתיים מההכנסה מהתרומות. במהלך השנה וחצי האחרונות בניתי מספר כלים וטכניקות כדי ליצור מפעילות העמותה מנוע לצמיחה ויצירת רווחים שמקדמים את הפעילות ומגדילים יחד עם זאת את הקהילה. חלק מהכלים הם: יצירת שירותים לרשויות, שירותים ללהט"בים דתיים, הפקת אירועים לרשויות במסגרת הקול קורא של המשרד לשוויון חברתי, יצירת קהילות מקומיות שמקדמות פעילות עם דמי השתתפות, יצירת פעילויות ואירועים אקסלוסיביים, ליין מסיבות ועוד.... דרך הכספים האלה הגדלנו את הפעילויות של הקבוצות החברתיות שלנו שיצרו מנוף להגדלת הקהילה שבאמצעותן גם השגנו כספי תמיכות עזר עירוניות למלכ"רים. הכפלנו פי 7 את המחזור הכספי שלנו בתוך שנה וחצי בזכות הכנסת רווח כפול דבר שגם גרם למשרדים ממשלתיים להתחיל להתרשם ולבנות איתנו פרויקטים משותפים גדולים. אז רציתי להגיד לך תודה רבה. הכלים שנתת לי בהחלט סייעו לי לקחת החלטות נכונות לטווח הרחוק ולראות את התוצאות רק שנה וחצי מאוחר יותר". שינוי פרדיגמה ביחס לאופן שבו מפתחים תוכניות ויוצרים מודלים פיננסיים ברי קיימא צריכה להיות גם אצל מנהלי ארגונים אך גם בקרנות פילנתרופיות. כפי שהשטח והמחקר מעידים הגופים המממנים מהווים גורם משמעותי ומשפיע, ויכולים לתמוך ביצירת מנגנונים ראשוניים לפיתוח ערוצים מניבי הכנסה. אסטרטגיה זו תסייע לארגונים לגוון במקורות ההכנסה ופעילויות שלהם, להיות יותר יזמיים וחדשניים ולהגדיל את האימפקט הרצוי. * קרדיט לתמונה: דוברות חברותא להרחבה: · "הבנתי למה בעבר לא הצלחנו בפעילות מניבת הכנסה" . · "שורת רווח כפולה – מיזמים עסקיים ושינוי חברתי"

כשאתם אומרים כלכלת אימפקט, למה אתם מתכוונים? כמי שחוקרת את התחום אני מזהה שיש הרבה בלבול כשמדברים על אימפקט. ואולי זה לא פלא כיוון שמדובר על תופעה חברתית - כלכלית חדשה שמתהווה לנגד ענייננו ולכן גם עדיין מאד דינאמית ומתפתחת מבחינת שפה והגדרות. בפוסט זה אנסה לעשות סדר. ובשלב ראשון נתחיל מקצת מושגים ורקע לגבי איך התגלגלנו לנקודת זמן זו. הרעיון המרכזי בכלכלת אימפקט הוא להכניס באופן מודע ומכוון לתוך המסגרות הכלכליות היבטים ושיקולים חברתיים ו/או סביבתיים, הבאים לידי ביטוי בשלבים שונים: בתהליך הפיתוח, הייצור, העסקת כוח אדם, השיווק, ההפצה והצריכה של המוצר או השירות. מה גרם להתפתחותה של כלכלת אימפקט? משבר האשראי העולמי ב-2008 טלטל מערכות כלכליות, חברתיות ופוליטיות טלטלה עזה, שלא הייתה כמוהָ מאז השפל הגדול שהחל ב-1929. באותה עת, בחוגים שונים התקיים ביתר שאת שיח ביקורתי כלפי הגישה הקפיטליסטית מתוך הבנה שהגיע זמן לבחון ולהגדיר מחדש את הקשר בין כלכלה לחברה. בארץ שיח ביקורתי זה הועצם עוד יותר בתקופת המחאה החברתית של קיץ 2011. עוגן משמעותי לצמיחתה של הכלכלה החברתית החדשה הוא ביקורת מתמשכת על דגם הכלכלה הנאו-ליברלית ועל תוצריה. דגם זה מקדש את עקרון השוק החופשי והיד הנעלמה מבית מדרשו של אדם סמית. את התפיסה הזו פיתח מילטון פרידמן כאשר הניח כי עקרון הביקוש וההיצע יוצר תנאים להתנהלות שוק (וחברה) הוגנים ומיטביים. בהתאם לכך נדרשה המדינה לצמצם את מעורבותה הן בכלכלה והן בחברה. על פי גישה זו, ההיגיון והדחף של השוק למקסם רווחים צפוי לאפשר תנאים שווים לכולם, להגדיל את עוגת המשאבים הכללית ולגרום לטפטוף (trickling down) של עושר ושל רווחה לכל חלקי האוכלוסייה. בפועל, תהליכי ההפרטה המסיבית של נכסים ציבוריים לצד תהליכי הגלובליזציה המואצת הביאו את העולם בעשור השני של המאה ה 21 למצב עגום - עושר עצום נצבר בידי בודדים, אי שוויון הולך וגדל, העמקת העוני, הגברת ניכור חברתי, פגיעה במערכות אקולוגיות ופיתוח יחסי הון-שלטון שאינם עולים בקנה אחד עם אינטרסים ציבוריים. כלכלת אימפקט שואפת להיות אלטרנטיבה כלכלית צודקת והוגנת יותר לדגם כלכלי נאו-ליברלי ולהתמודד טוב יותר עם תופעות כגון: הדרה של קבוצות חברתיות שההזדמנויות העומדות בפניהן מוגבלות; העסקה בתנאים פוגעניים ונצלניים; צריכה בלתי מבוקרת וניצול משאבי סביבה ללא התחשבות בשיקולי קיימות, בהתחדשות סביבתית ובצורכי הדורות הבאים.  כלכלת אימפקט, הכלכלה החברתית החדשה בספרם "הכלכלה החברתית החדשה" כותבים פרופ' בני גדרון ושותפיו כי בשנים האחרונות בכל העולם מתפתחת מגמה הפוכה המנסה להחזיר לתהליכים כלכליים תבנית אנושית המתחשבת בצרכים הבסיסיים של רוב בני האדם. מגמה עולמית זו, שצברה תאוצה בעקבות המשבר הכלכלי בשנים 2008-2009, מבוססת על מאות אלפי אנשים אופטימיים המקימים ומפעילים מיזמים מגוונים המביאים לידי ביטוי תפיסות אלו. עשייה זו הולכת בכיוונים הפוכים מהזרם הקפיטליסטי הדומיננטי וניתן לקרוא לה "הכלכלה החברתית החדשה" או כלכלת אימפקט. הכוונה היא לארגונים ומבנים פיננסיים המשתמשים במשאבים פרטיים ומתודולוגיות עסקיות כדי לתרום לחברה וסביבה. וזאת בין היתר מתוך הבנה שלא ניתן לפתור את הבעיות החברתיות והסביבתיות הגדולות העומדות לפתחנו רק בעזרת משאבים ציבוריים ופילנתרופיים. לאור זאת, לרוב יזמות אימפקט כוללת שלושה אלמנטים: התכווננות לפתרון בעיה חברתית (או סביבתית) מובהקת מודל עסקי בר קיימא מדידה קפדנית של האימפקט החברתי ושל התשואה הכלכלית יעדי האו"ם לפיתוח בר קיימא מהווים מצפן מוסכם ואסטרטגי המסייע לקידום התפיסה של פתרון בעיות על ידי כלכלת אימפקט. ב-2015 נקבעו 17 יעדים כאג'נדה עולמית לפיתוח בר קיימא עד שנת 2030. היעדים אומצו על ידי כל 193 המדינות החברות באו"ם ועוצבו בשיתוף הסקטור הפרטי והחברה האזרחית. היעדים הגלובליים הנקראים בקיצור הSDGs מהווים גישה הוליסטית לאתגרים המרכזיים של האנושות וכוללים מנעד רחב של נושאים חברתיים, כלכליים וסביבתיים.

ב 2017 הסתיים מחקר ICSEM שסקר מודלים שונים של עסקים חברתיים בישראל. אחד מהמודלים התייחס לפעילות של מיזמים חברתיים - עסקיים ברשויות מקומיות. ממצאי המחקר פורסמו בספר "הכלכלה החברתית החדשה"*. במאמר זה אציג את הנקודות המרכזיות המתייחסות לנושא זה. מיזמים עסקיים-חברתיים בבעלות ציבורית פועלים כישות ארגונית עצמאית, אך שייכים משפטית וניהולית לארגונים ציבוריים. הארגונים הציבוריים כוללים רשויות ממשלתיות, עיריות, מועצות וחברות לפיתוח כלכלי של ערים ויישובים. דוגמאות למיזמים מסוג זה יכולות להיות שירותי גינון, שלטי חוצות ובית קפה המופעלים על ידי בני נוער בסיכון. דוגמא אחרת היא חווה חקלאית שהוקמה ע"י עירייה לקידום ריאה ירוקה באזור אורבני וזאת תוך כדי יצירת הכנסה ע"י השכרת מקום והפעלת פעילות חינוכית בנושאי טבע לארגונים, קבוצות, בתי ספר ומשפחות. בשונה ממיזמים עסקיים-חברתיים אחרים מדובר על יזמות הנובעת מתוך ארגון ציבורי. יזמות חברתית מתרחשת כאשר אנשי מפתח מנוסים בארגון משתפים פעולה ומזהים פתרונות חדשים אשר יוצרים מערך היברידי. הרבה פעמים החידוש מגיע דווקא מאותם שחקנים הנמצאים שנים רבות בזירה חברתית ולאו דווקא משחקנים חדשים, ולכן זו תהיה יזמות פנים ארגונית. יזמים אלו הפועלים מתוך תאגידים ציבוריים מנצלים את הכלים הכלכליים העומדים לרשותה ומנתבים אותם לכיוון של פיתוח תוכניות חברתיות - סביבתיות חדשניות. מיזמים עסקיים-חברתיים אלו הנם בבעלות ציבורית עקיפה, ובדרך כלל יהיו שייכים לחברות בת של התאגיד העירוני או של המשרד הממשלתי ולא תהיה להם ישות משפטית עצמאית. מתוקף שייכותם לתאגיד, חלים עליהם החוקים הקיימים על התאגיד, ובהם האפשרות לקבל תרומות או השקעות לצד ניכוי מס. כמו כן אין חבות מעסיק-מועסק בין העירייה למועסקים בעסק חברתי וההעסקה פשוטה יותר, לדוגמא של נוער בסיכון. יתכן ומיזמים אלו מצביעים על שלב או סוג נוסף של הפרטת שירותי רווחה. למיזמים אלו יש יתרון תחרותי והם יכולים למכור שירותים או טובין במחיר נמוך ממחיר השוק, וזאת בזכות כמה יתרונות העומדים לרשותם. לדוגמא, במקרים שבהם המיזמים הם בבעלות חברה לפיתוח כלכלי, הם אינם מחויבים במע"מ ואף יכולים לקבל סבסוד מטעם העירייה או החברה לפיתוח. כמו כן, אם לעירייה יש רצון לקדם את המיזם, היא יכולה לסייע לו בדרכים עקיפות, כגון מתן עדיפות במכרזים, סבסוד עלויות של עובדת סוציאלית או עלויות השכרה וסיוע בהחזקת מבנים ללא עלות למיזם. כמו כן במחקר עלה שכאשר המיזמים היו רווחיים, המשאבים הופנו למיזמים מקבילים או לארגון אם לשם מימוש מטרות חברתיות. וכאשר המיזמים היו גרעוניים, המיזם המשיך להתקיים כי נתן מענה לבעיה חברתית שרשות רצתה לטפל בה. כך לדוגמא במיזם הגינון, העובדה שנערים עובדים בגינון העיר תורמת לכך שהם יימנעו מלפגוע בגינות וברכוש העיר. לסיכום, בעידן שבו גם רשויות מקומיות מחפשות משאבים ורעיונות חדשים לפתרון בעיות חברתיות, העולם של יזמות חברתית - עסקית מציע מרחב חדש של אפשרויות והזדמנויות.